מתכנסת בעצמה: טורונטו בימי קורונה

26 במרץ 2020

את התמונה שלמעלה צילמתי לפני כארבעה שבועות. באותו יום שישי נסעתי לדאונטאון אחרי העבודה כדי לקנות מתנת יום הולדת לאדם יקר, ספר בישול טבעוני שידעתי שאוכל למצוא בחנות הספרים הגדולה ב-Eaton Centre, הקניון המרכזי בטורונטו. כשיצאתי והמתנתי לחשמלית, לא יכולתי שלא לשים לב לשקיעה המרהיבה שיורדת על העיר. הפריים היה כל כך מדויק: צבעי הפסטל, מגדל העירייה הישן, הגשר שמחבר בין הקניון לכלבו Hudson's Bay, החשמלית, המונית הכתומה, האנשים הרבים ברחוב. ערב שישי טיפוסי בטורונטו, אנשים באים, הולכים, קונים, נוסעים, אוכלים, שותים. טורונטו היא עיר שמזמינה שיטוטים ברחוב, כניסה לחנויות, עצירה לקפה, וקליק מהיר של מצלמת הטלפון הנייד לתפוס את כל התנועה והצבע.

ופתאום העיר נסגרה

אף אחד לא חשב אז שהדברים שנראים כל כך מובנים מאליהם פתאום ייעלמו תוך ימים ספורים. נכון, כבר שמענו דיווחים על מה שקורה בסין וגם באיטליה, התחלנו לשטוף ידיים יותר מהרגיל, ובאותו היום אפילו אמרתי לחברה לעבודה, חצי ברצינות, חצי בצחוק, שאולי כן כדאי לאגור אוכל בבית למקרה הצורך. לפני שבועיים פתאום היה נראה שזה מתקרב. מספר מקרים כבר דווחו בטורונטו ובסביבתה. כנסים ואירועים שונים בקנדה וארה"ב התחילו להתבטל בזה אחר זה, כולל עונת ה-NBA, עונת הבייסבול, ובמכה קשה ביותר לקנדים, עונת ההוקי

ביום חמישי לפני שבועיים, התאספנו במשרד סביב אחד ממסכי המחשב, וצפינו במסיבת עיתונאים שערכה ממשלת מחוז אונטריו. בין היתר, הודיעו שהתלמידים שיוצאים לחופשת האביב בשבוע שלאחר מכן, לא יחזרו לבית הספר למשך שבועיים לאחר החופשה לפחות. האפשרות להתחיל לעבוד מהבית, שבבוקר עוד דנו בה במשרד כאפשרות תיאורטית, הפכה למציאות. באותו הערב, כבר לא בצחוק, הלכתי לסופר והצטיידתי באוכל שיספיק לי לכמה שבועות. החל מיום שישי ה-13 במרץ, החברה שלי, על כל ששת עובדיה, עברה לעבוד מהבית.

מאז, מדי יום, ובדרך כלל כמה פעמים ביום, נמסרות הודעות על הגבלות חדשות. בהתחלה ביטלו את כל האירועים. אחר כך התחילו לסגור את כל התיאטראות, אולמות המופעים ובתי הקולנוע. אחר כך סגרו את הברים והמסעדות. במקביל חברות רבות העבירו את העובדים שלהן לעבודה מהבית, וזה במקרה הטוב. יש עובדים שהוצאו לחופשה זמנית או פוטרו. בתי הספר הודיעו שהם סגורים עד לסוף שנת הלימודים. הגבילו התכנסויות ל-250 אנשים, ואז ל-50 אנשים, ואז המליצו לא להתכנס בכלל. ב-17 במרץ, מושל אונטריו, דאג פורד, הכריז על מצב חירום במחוז. המסר להסתגר בבית, שבהתחלה היה בגדר המלצה, הלך והתגבר. הגדילה לעשות ד"ר תרזה טאם, העומדת בראש המשרד לבריאות הציבור של קנדה, כאשר אמרה בנחרצות שהמטרה היא להוריד את העקומה לרצפה ("plank the curve"), לא סתם לשטח אותה.

למצוא שגרה בין ארבעה קירות

לעבוד מהבית נשמע יפה בתיאוריה. בפועל, זה לא פשוט. הפיתוי להתעדכן ברשתות החברתיות גדול מדי, למרות שלפעמים החדשות הרעות מדרבנות אותי לסגור את הפייסבוק ולחזור לעבוד. ואני עוד בלי ילדים! קשה לי לדמיין לעצמי איך זה לנסות לעבוד, או באופן כללי להיות בבית ימים שלמים עם ילדים שצריך להעסיק, להאכיל ולנחם כל הזמן. הורים יקרים, לבי אתכם.

לפחות אפשר לעבוד עם מוזיקה (הכנתי פלייליסט מעודד לימי המגיפה), ולהחליט לעצמי מתי הזמן לאכול צהריים. התכתבות בווטסאפ עם החברות והמשפחה בארץ היא שגרה גם בימים רגילים, אבל עכשיו ההתכתבויות הן בטורבו, וגם עם חברות וחברים בטורונטו. תודה לכולם על הממים והסרטונים המצחיקים! ותפסיקו לשלוח לי את המידע על האיבופרופן – זה הופרך כבר, תבדקו את המקורות שלכם.

כשאני לא עובדת, אני מתעדכנת בפייסבוק (כי לא עשיתי את זה מספיק בזמן שעבדתי), ובזמן האחרון גם התחלתי להתחבר לטרנד הלוהט של הרגע – שיחות וידאו ב-Zoom. בשישי האחרון ניהלתי שיחת זום עם החבורה הישראלית שלי בטורונטו, ואחת המשתתפות סיפרה שזאת שיחת הזום החמישית שלה לאותו היום. עשינו יחד קידוש וירטואלי והחלפנו חוויות על עבודה מהבית והצטיידות בנייר טואלט ותחזיות כלכליות ליום שאחרי. 

במאמץ לשמור על שגרת כושר כלשהי (פעם, לפני המגיפה, הייתי הולכת לחדר הכושר 3-4 פעמים בשבוע), התחלתי את תוכנית 12 השבועות החינמית של הת'ר רוברטסון. לא מדובר בפרסומת! אני פשוט ממש מרוצה. בהתחלה עוד חשבתי לצאת לרוץ, אבל המחשבה על להיות בחוץ קרוב לשעה בעודי מתנשמת בפה פתוח שמזמין נגיפים להיכנס אליו, לא ממש קרצה לי. לרוץ עם מסיכה זאת לא אופציה – זה לא נוח ובטח לא היגייני עם כל הזיעה והלחות שמצטברת שם. אז אני עם הת'ר בינתיים. אני עושה לפחות 5 הפסקות בכל אימון של חצי שעה ומזיעה כמו סוס מירוץ, אבל בינתיים זה עובד יפה. מקווה שאצליח להתמיד.

אם תהיתם מה קורה בחוץ, הידע שלי מוגבל לרדיוס של כמה רחובות מסביבי. בגדול יש אנשים בחוץ, ללא ספק פחות מאשר בימים רגילים, אבל יש. רצים, מטיילים עם הכלב, משלימים קניות ויוצאים להתאוורר. כשאני יצאתי לטיול איוורור לפני כמה ימים, הסתכלתי סביבי בשבע עיניים כל כמה צעדים, וברגע שראיתי מישהו מתקרב, או שחציתי את הכביש או שעשיתי סביבו עיקוף רחב. הרגשתי כאילו אני במשחק מחשב מתחמקת מהמפלצות, היו חסרות רק פטריות עצומות והמנגינה של "סופר מריו" ברקע. 

ויש גם חדשות טובות

האם זו שעתו הגדולה של ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו? חלקים נרחבים מאוכלוסיית קנדה לא בדיוק אוהדים את האדם והזקנקן. גם במצב הנוכחי, נשמעה הרבה תרעומת על כך שטרודו וממשלת הליברלים לא עושים מספיק בכדי לשמור על קנדה מסכנת ה-COVID-19. רק ב-16 במרץ, אחרי קריאות הולכות וגוברות של הציבור לסגור את קנדה לטיסות נכנסות מרחבי העולם (שעד אז פעלו ללא הפרעה), טרודו הכריז שהמדינה סוגרת את גבולותיה לכל מי שאינו אזרח או תושב קנדי, אבל משום מה כלל ברשימת המותרים להיכנס גם אזרחים אמריקאיים. הביקורת על כך שהגבול עם ארה"ב לא נסגר לא הפסיקה, ובסוף גם זה קרה: ב-21 במרץ הגבול עם ארה"ב נסגר גם הוא, למעט נסיעות חיוניות.

מאידך, טרודו יצא במספר הכרזות שאמורות לפזר את החששות מפני מיתון כלכלי, פיטורים, וסגירת מקומות עבודה, ולהקל על אוכלוסיות מוחלשות ועל קנדים שנמצאים מחוץ למדינה:

– סיוע כספי לקהילות של קנדים ילידים בהצטיידות במצרכים חיוניים, ציוד רפואי, הכשרה ותמיכה בהתמודדות עם הנגיף

– פתיחת תוכנית הלוואות חירום לקנדים שנמצאים מחוץ למדינה במטרה לסייע להם לשוב הביתה או לכסות על הוצאות רפואיות

– העלאה זמנית של קצבאות הילדים, סיוע נוסף לקנדים בעלי הכנסה נמוכה עד בינונית, ועצירת החזרי ההלוואות של סטודנטים למשך חצי שנה ללא ריבית

– דחיית מועד ההגשה של הדו"ח השנתי לרשות המיסים (בו מחויבים כל הקנדים), מה-30 באפריל ל-1 ביוני

– תוכנית כלכלית מקיפה של 82 מיליארד דולר שמטרתה לסייע לעובדים ולעסקים, שכוללת בין היתר:

      – הטבה לשעת חירום, שתסייע לעובדים שנאלצים להישאר בבית אך לא מקבלים ימי מחלה

      – הטבת תמיכה בחירום, שתסייע לעובדים שפוטרו ולא יכולים לקבל דמי אבטלה

      – סבסוד 10% מהמשכורות לעסקים קטנים, במטרה לסייע לעסקים להמשיך לשלם משכורות לעובדיהם כדי למנוע פיטורים

– תמריץ של 5 מיליארד דולר למגזר החקלאי, שיאפשר לחקלאים, עסקים בתחום החקלאות ויצרני מזון לשמור על חוסן כלכלי לאורך התקופה

– הטבת מענה בשעת החירום, שתעניק 2000 דולר בחודש למשך עד ארבעה חודשים למי שאיבדו את הכנסתם כתוצאה מ-COVID-19

בהנחה שכל ההטבות שלעיל אכן יתממשו, עושה רושם שהממשלה משקיעה את מירב מאמציה לעזור לקנדים מבחינה כלכלית. מבחינת המאבק בווירוס עצמו, יש אנשים שמתרעמים על כך שקנדה עדיין לא עושה מספיק ושיש להטיל סגר על כל המדינה ולאכוף את האיסורים על יציאה מהבית. למרות שהקנדים הרבה יותר ממושמעים מהישראלים, עדיין יש מי שחושב שאפשר בכיף לעשות פליידייט לילדים עם הילדים של השכנים, או לערוך מפגשים חברתיים.

אבל גם בהקשר לווירוס עצמו, הממשלה הוציאה הכרזה מעודדת (טוב, מעודדת יחסית למצב). ב-20 למרץ טרודו הכריז על תוכנית של למעלה ממיליארד דולר לגיוס התעשייה למלחמה ב-COVID-19 שכוללת את הצעדים הבאים:

– בניית היכולת התעשייתית לייצור של ציוד קריטי במסות גדולות, על ידי המרת קווי ייצור, או הגברת תפוקות של קווי ייצור קיימים

– מיקוד מחדש של תוכניות התיעוש והחדשנות של קנדה כך שהמאבק בנגיף יהיה בראש סדר העדיפויות

– הענקת תמיכה ישירה לחברות קנדיות שעובדות על מחקרים בשלבים מתקדמים ובסדרי גודל גבוהים על מציאת דרכים להיאבק בנגיף

– המרצת חברות חדשניות לעבוד על פתרונות, טכנולוגיות, ומוצרים מבוססי-מחקר שיתנו מענה לסוגיות שונות הקשורות בנגיף

– תגבור הציוד הנחוץ למאבק בנגיף, באמצעות דרכים חדשניות וגמישות לשנעו ממקום למקום, לרכוש אותו ולהגביר את הייצור

כעת נותר רק לקוות שהמירוץ להכניע את הנגיף יצליח להאט את ההתפשטות כאן בקנדה לפני שהיא תגבה מחירים גבוהים מדי; ושההטבות וההקלות הכלכליות יעזרו למנוע שקיעה למיתון עמוק.

תישארו בבית, תשטפו ידיים ונסו לשמור על אופטימיות

קשה לדעת מה לחשוב ולמה לצפות בתקופה כזאת, ואני מוצאת את עצמי מתנדנדת בין אופטימיות לתסריטים קודרים כל הזמן. אני נאחזת בתקווה שבסוף זה באמת יעבור, ויום אחד, בעתיד הלא מאד רחוק, נוכל לצאת שוב מהבית. נמצמץ מול השמש, נשאף אוויר צח (בכל זאת היתה ירידה בזיהום האוויר), ונצעד, או אולי נדלג, אל בית הקפה הקרוב. נזמין הפוך עם חלב סויה, נשב בחוץ, נלגום את הקפה ונבטיח לעצמנו לא לקחת יותר את השגרה הזאת כמובנת מאליה.

ובינתיים? תישארו בבית. תשטפו ידיים. תגנו על עצמכם ועל מי שסביבכם. אם כולנו נעשה את זה עכשיו, נוכל לחזור לשגרה מהר יותר.

 

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. איזו סקירה מקסימה! כתבת יפה ומעניין. ❤

  2. היה תענוג לקרוא את זה. בן הזוג שלי גר במונטריאול ואני חזרתי לארץ מביקור אצלו לפני שבועיים (מחר מסתיים הבידוד תודה לאל).
    נחמד לשמוע מה קורה גם 6 שעות נסיעה מהמחוז הצרפתי.. ממנו נשמע שהכל יחסית רגוע.
    רק בריאות 🙂

  3. דפנה כתבה מעולה…כרגיל. העקר שתשמרו על המורל. רוחלה

  4. דפנה !!! כתיבה מעולה ומושכת מאוד לקריאה. אנו, הקוראים הנאמנים, מבקשים המשך. הבטיחי כי המשך בוא יבוא.

  5. כרגיל כתיבה נפלאה,מחזקים את ידייך,החיים בעתיד יחזרו אולי למסלול אחר אבל יהיו טובים,תמשיכי בכתיבתך המופלאה,אוהב אבא,

  6. תודה על הכתיבה! הכתיבה שלך נהדרת, קולחת וכיפית.
    נשמח לקבל עוד תמונות מהיום יום(:
    תודה על המדריכת כושר הזאת! בהחלט נראה רציני ועונה על הצורך באימון ביתי. אני התחלתי לקפוץ בחבל וזה גם מאתגר וגם אירובי.

    אשמח גם לשמוע איך עובד שם עניין הביטוח בריאות? האם זה יותר דומה לארהב או לישראל?

    תודה רבה ותמשיכי לעדכן(:

כתיבת תגובה

אהבתם את הפוסט? מוזמנות ומוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל

אם אתם כבר פה, לא תקראו עוד פוסט?

סגירת תפריט