לשבור את הקרח: עד כמה באמת קר בקנדה?

29 באוקטובר 2018

לפי התגובות שאני מקבלת לפעמים כשאני מדברת עם אנשים על קנדה, נראה שרבים נוטים לחשוב שקנדה היא סוג של קרחון גדול, שבו פינגווינים מתחרים זה בזה בגלישה על הקרח ודובים שוקדים על בניית אנשי שלג. תודו – האסוציאציה הראשונה שעולה בראשכם כאשר אתם שומעים את המילה "קנדה" היא "קר". כבר הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי דברים כמו: "לא נורא קר שם?", "בחיים לא הייתי מסתדר/ת עם הקור" או "הקור הזה לא בשבילי". אז החלטתי לנפץ את הקרח, סליחה, את המיתוס – ולגלות לכם עד כמה באמת קר בקנדה. ספוילר: קר, אבל לא כמו שחשבתם. לפעמים אפילו חם!

מינוס 40 מעלות? יותר כמו מינוס 10

בואו נתחיל בשיעור גאוגרפיה קצר. כמו שציינתי כבר בפוסט "15 עובדות מפתיעות על קנדה", קנדה היא המדינה השניה בגודלה בעולם מבחינת שטח. אבל רוב השטח הזה לא מנוצל למגורי אדם: 72 אחוזים מתושבי קנדה מתגוררים בטווח של 150 קילומטר מהגבול עם ארצות הברית. כלומר, רוב התושבים מתרכזים בחלקה הדרומי של קנדה, ולא באזורים הצפוניים יותר, שבהם שורר אקלים ארקטי. בנוסף, כשליש מתושבי קנדה מתגוררים בשלוש הערים הגדולות: טורונטו, מונטריאול, וונקובר. אז נתחיל מהערים האלה.

טורונטו מתאפיינת באקלים יבשתי לח עם קיץ חם וארבע עונות מובחנות. החורף נמשך מנובמבר עד מרץ – אלה החודשים בשנה שבהם הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס ויורד שלג. הטמפרטורה הממוצעת בינואר, החודש הקר ביותר, נעה בין מינוס 1 למינוס 7 מעלות צלזיוס. לא כזה נורא, נכון? יש לעתים גלי קור שבהם הטמפרטורה צונחת מתחת למינוס 10 מעלות, ויכולה להגיע גם למינוס 25 מעלות, אבל זה נדיר, ולא מאפיין את רוב החורף. מנגד, יש לפעמים ימי חורף חמימים, עם טמפרטורה של 12 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת ביולי, החודש החם ביותר, נעה בין 18 ל-27 מעלות; ויש תקופות ביולי-אוגוסט שהטמפטורות בטורונטו זהות לאלה שבתל אביב ועשויות לטפס גם ל-35 מעלות ויותר. למרבה הצער, גם הלחות דומה לזאת של תל אביב, ומביאה אתה הרבה זיעה ויתושים.

במונטריאול האקלים דומה לזה של טורונטו, אבל החורף המונטריאולי קר קצת יותר. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא מינוס 4 עד מינוס 12. החורף של מונטריאול מושלג יותר מזה של טורונטו ובימים קרים מאד, הטמפרטורה עשויה לצנוח למינוס 30 מעלות. אבל כמו בטורונטו, זה לא הכלל אלא היוצא מן הכלל. גם במונטריאול הקיץ חם ולח ברובו, עם ממוצע של בין 17 ל-26 מעלות בחודש יולי; וגם הקיץ המונטריאולי מביא אתו מדי פעם ימים של 30 מעלות ויותר. הופה, מתחיל להתחמם, אה?

לעומת טורונטו ומונטריאול שנמצאות במזרח קנדה, ונקובר נמצאת במערב קנדה, לחוף האוקיינוס השקט. לכן, היא מתאפיינת באקלים ממוזג שמושפע מהים, וההבדלים בין העונות בה פחות מובחנים. למרות שהקייצים בה פחות חמים מאלה של טורונטו ומונטריאול (הטמפרטורה הממוצעת ביולי-אוגוסט נעה בין 14 ל-22 מעלות), ונקובר נחשבת לאחת הערים החמות ביותר בקנדה כי מזג האוויר בה מתון מאד לאורך כל השנה, ונדיר שהטמפרטורות יורדות מתחת לאפס. הטמפרטורה הממוצעת בדצמבר-ינואר נעה בין 3 ל-7 מעלות. חורף קליל! בוונקובר יורד שלג לעתים רחוקות. לעומת זאת, יורד בה גשם כמעט שישה חודשים בשנה, סיאטל סטייל.

אז איפה באמת קפוא?

מבין הערים הגדולות בקנדה, וויניפג שבמחוז מניטובה נחשבת לעיר הקרה ביותר – עד כדי כך שהיא זכתה לכינוי "Winterpeg". הטמפרטורה הממוצעת בוויניפג בינואר נעה בין מינוס 10 למינוס 18 מעלות, ויש ימים בחורף שהיא עשויה לצנוח למינוס 40 מעלות. היוש אנה ואלזה, תמסרו ד"ש לאולף! אבל אפילו בארנדל של קנדה יש קיץ: ביולי הטמפרטורה הממוצעת בוויניפג נעה בין 16 ל-27 מעלות, ולפעמים אפילו מגיעה ל-30 מעלות ויותר. כמו הקיץ בטורונטו, רק פחות לח. והנה עובדה מעניינת: וויניפג היא אחת הערים הכי שטופות שמש בקנדה, עם 306 ימי שמש בשנה. אז או שמקבלים כוויית קור, או שנשרפים מהשמש.

עוד ערים גדולות שלא מומלץ להעביר בהן את החורף, אלא אם אתם מתאמנים למשימה במאדים, הן אדמונטון (מחוז אלברטה), רג'יינה וססקטון (מחוז ססקצ'ואן) וקוובק סיטי (מחוז קוובק). באופן כללי כדאי לדעת שהקור בקנדה מתחזק ככל שמתקדמים פנימה, או עולים צפונה. בחוף המזרחי ובחוף המערבי, הקרבה לאוקיינוסים ממתנת את מזג האוויר; ובדרום מזרח קנדה, האגמים הגדולים מייצרים אפקט דומה. המישורים שבמרכז קנדה לא נהנים מהאפקט הזה, ובנוסף חשופים למשבי רוח ארקטיים מצפון, ולכן הם קרים יותר בחורף. מצד שני, המיקום הפנימי והאקלים היבש גם גורמים להם להיות חמים יותר בקיץ. ככל שעולים צפונה, נכנסים לאזורים של אקלים תת-ארקטי, ואפילו ארקטי אם מצפינים מספיק. עוד קצת צפונה ומגיעים לקוטב הצפוני – או שאפשר לתפוס טרמפ על לווייתן ולהגיע לגרינלנד.

ואיך בכל זאת שורדים את החורף?

אז סיכמנו שבאזורים היותר מיושבים בקנדה, שאלה האזורים שממילא יש סיכוי גדול יותר שתגיעו אליהם, לא קר כמו שדמיינתם. אבל ברור שאם משווים את החורף בקנדה לזה שבישראל, הישראלי הממוצע רועד רק מלשמוע את המילים "מתחת לאפס". ובכל זאת, להסתדר בחורף כאן זה לא מדע טילים. התשתיות בקנדה מותאמות למזג האוויר: כל מבנה סגור מחומם בחורף (בהגזמה, לפעמים), מפלסות השלג מוכנות לפעולה החל מהסתיו, והרשות המטאורולוגית מתריעה מראש על תנאי מזג אוויר קיצוניים. אם אתם מצטיידים במעיל טוב, מגפי שלג, כובע, צעיף וכפפות, ומתחת לזה מתלבשים בשכבות, אתם יכולים לעבור את החורף בשלום. אני יכולה להעיד שבחורף שעבר הלכתי ברגל לפחות חצי שעה בכל יום ללימודים ולעבודה – והנה, שרדתי כדי לכתוב את הפוסט הזה.
 
אם אתם מחפשים משימה מאתגרת באמת – נסו להעביר את הקיץ בקנדה בלי מזגן. מרוב השקעה בתשתיות לחורף, בתשתיות לקיץ משקיעים פה פחות…

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. שאלתי הרבה שגרים באדמנטון, לא מציירים את החורף כפי שכתבת כאן.
    אני מסכים עם שאר הנושאים למרות שלא הייתי עדיין בקנדה.
    מהאנפורמציה שאני מקבל מכל אלה שנמצאים שם.

כתיבת תגובה

אהבתם את הפוסט? מוזמנות ומוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל

אם אתם כבר פה, לא תקראו עוד פוסט?

סגירת תפריט