טורונטו: העיר הכי טובה שאתם לא מכירים

13 באוקטובר 2018

 

ברוח הפוסט הקודם בבלוג, שפרש בפניכם עובדות מפתיעות על קנדה, הפוסט הנוכחי יעסוק בעיר שבה אני חיה בימים אלה – טורונטו. כמו שלא ידעתי על קנדה כמעט כלום לפני שהגעתי אליה לראשונה, כך גם הידע שלי לגבי טורונטו היה מביך עד אפסי. רובנו יכולים לשלוף איזה פרט טריוויה או לנקוב בשם של אטרקציה מרכזית כשאנחנו חושבים על ניו יורק, לונדון, סן פרנסיסקו, רומא, ברצלונה או פריז. מה עולה לכם בראש כשאתם חושבים על טורונטו? חוץ מהמילה "קר". משהו?

קצת מוזר, לא? בהתחשב בכך שטורונטו היא גדולה יותר מחלק מהערים שמניתי, העיר הרביעית בגודלה בצפון אמריקה, ומהווה את המרכז הכלכלי של קנדה. זה לא שטורונטו היא לא עיר מרשימה או מרתקת, וזה לא שאין בה אטרקציות. לדעתי העניין הוא שלא משווקים אותה כמו שצריך – או אולי פשוט לא מעוניינים בכך. בכל זאת, אנשים צנועים, הקנדים. אז איך אני הייתי אמורה להכיר אותה לפני שהגעתי אליה? ובכן, בתור מילניאלית מצויה, מצאתי לכך פתרון פשוט.

אהבה מתמונת אינסטגרם ראשונה

טורונטו חזקה במשחק האינסטגרם, ויש הרבה חשבונות שמוקדשים לעיר; וכך, בשנה ומשהו לפני שהגעתי לכאן, נהגתי להעביר שעות שלמות בגלילת תמונות של טורונטו, מנסה להבין איך כל המראות השונים האלה מתגבשים לעיר אחת. הדבר הראשון שתפס את תשומת לבי – איך לא – היה מגדל ה-CN. המגדל, שנראה כמו סיכה ששיפדו עליה דובדבן, מתנשא לגובה של 553.3 מטר – כך שניתן לראות אותו כמעט מכל נקודה בעיר (ראו הוכחה למעלה). למרות שהמגדל נבנה בשנות השבעים, הוא עדיין מצליח להעניק לטורונטו מראה עתידני, במיוחד בלילה, כשהוא זוהר באורות צבעוניים. התאורה משנה צבעים בהתאם לאירועים, חגים ועונות השנה, ככה שאפשר כל פעם לתפוס את המגדל מואר קצת אחרת.

הדבר השני שמשך את עיניי היה האיים. טורונטו שוכנת לגדות אגם אונטריו (אחד מחמשת האגמים הגדולים שעל הגבול בין ארצות הברית וקנדה) ובתוך האגם, ממש מול העיר, נמצאת שרשרת איים קטנה שנקראת Toronto Islands. האיים מהווים חלק בלתי נפרד מטורונטו ואפילו חיים בהם כמה מאות אנשים; אבל רוב שטחם משמש כפארק ציבורי, שבו ניתן לרכוב על אופניים, לשוט בקאנו, לערוך פיקניק, לשחק במתקני שעשועים, לקרוא ספר על החוף או לרחוץ במי האגם. מה שאותי הכי הרשים באיים היה התמונות המרהיבות של טורונטו שניתן לצלם מהם: רבע שעה במעבורת ויש לכם הזדמנות לפריים של כל קו הרקיע של טורונטו ממרחק כמה מאות מטרים בלבד.

והדבר השלישי שהיה קשה לפספס היה החשמליות. בישראל קיים חשש – מובן – שכבר לא נזכה בימי חיינו לראות את הרכבת הקלה בפעולה. תנו לי לזרות לכם מלח על הפצעים: מערכת החשמליות בטורונטו פועלת ברציפות מאז סוף המאה ה-19(!). החשמליות האדומות של טורונטו הן פוטוגניות במיוחד, גם הקצרות והעתיקות שבהן, שמספקות הצצה נוסטלגית לעבר של העיר; וגם אלו החדשות, המבריקות והארוכות שמתקדמות על הפסים בנחישות של זחל רעבתן שמחפש את העלה הבא. בעיר שרוב בנייניה הם בצבע אפור-מטאלי (החדשים) או חום-חלודה (העתיקים), החשמליות האדומות מעניקות זריקת צבע נחוצה מאד.

הכלאה של לונדון וניו יורק

ואז הגעתי לטורונטו, והעיר הפכה ממקבץ תמונות באינסטגרם ליישות תלת-מימדית. המוח האנושי נוהג לחפש תבניות כאשר הוא נתקל בדברים חדשים; וכך, בימים הראשונים שלי בעיר, קטלגתי אותה כמשהו באמצע הדרך בין ניו יורק ולונדון. ניו יורק בגלל הגודל, הרובע הפיננסי הדומיננטי, גורדי השחקים והאווירה הצפון-אמריקאית; ולונדון, בגלל השפעות הארכיטקטורה הבריטית על רבים מהמבנים בעיר (בניין העירייה העתיק של טורונטו נראה כאילו נחת כאן הישר מאנגליה), האזכורים למשפחת המלוכה (שניים מהרחובות המרכזיים בעיר נקראים King ו-Queen, ובסופרמרקט נמכרים צהובונים שמבטיחים פרטים עסיסיים על חייהם של וויליאם וקייט), והאדיבות המצטנעת של התושבים.


בימים הראשונים שלי בעיר גיליתי את האטרקציות של הדאונטאון: 

  • מגדל CN, שמומלץ להסתכל עליו מלמטה ולקבל סחרחורת, ואז לעלות עליו ולהציץ על טורונטו מלמעלה. החוויה תיירותית, אבל מספקת מאד.
  • כיכר העירייה (Nathan Phillips Square), שמצדה הצפוני נמצאים שני בנייני העירייה המודרניים, מצדה המזרחי נמצא בניין העירייה העתיק, ובמרכזה נמצא השלט הצבעוני האייקוני של טורונטו, להיט אינסטגרם מקומי בפני עצמו. השלט ניצב מעל מזרקה שהופכת בחורף למשטח החלקה על הקרח.
  • נמל טורונטו, שכולל טיילת ארוכה ומושקעת (The Waterfront), מעגן סירות ויאכטות, בתי קפה, אזורים ציבוריים שמשמשים להופעות ולאירועים, ונוף יפה ושליו של האגם והאיים. מומלץ לבקר לקראת השקיעה.
  • הרובע הפיננסי של העיר, שמתאפיין בגורדי שחקים ומסעדות יוקרה. מעניין לראות את השילוב בין גורדי השחקים הוותיקים יותר, שנבנו מאבן, ומפלצות הזכוכית והברזל המודרניות.
  • כיכר יאנג-דנדאס (Yonge-Dundas Square) – גרסה מוקטנת של הטיימס סקוור בניו יורק, עם שלטי נאון, תיאטראות שמציגים מבחר נאה של מחזות זמר, וחנויות אופנה. הכיכר צמודה לקניון המרכזי ביותר בטורונטו, Eaton Centre – תחנת חובה לחובבי וחובבות השופינג. 
  • העיר העתיקה של טורונטו, שמתאפיינת בבתי לבנים אדומות ויש בה שתי אטרקציות מרכזיות: שוק Saint Lawrence, שוק אוכל ענק שפעיל קרוב ל-120 שנה ונחשב לאחד משווקי האוכל הטובים בעולם; וה-Distillery District – מתחם משומר היטב של מזקקת וויסקי גדולה שפעלה בעיר במאה ה-19, שכיום הוא אזור בילוי פופולרי עם מסעדות וחנויות בוטיק. אם תרצו, מתחם התחנה של טורונטו. 
כל המקומות שמניתי לעיל בהחלט שווים ביקור. אישית, הפייבוריט שלי הוא נמל טורונטו. אבל מאחר שאזור הדאונטאון די קטן, ניתן לסמן וי על כולם תוך יום – יומיים גג. ואז מה? ובכן, מה שיפה בטורונטו זה שרוב המקומות הכי מעניינים בה בכלל לא נמצאים בדאונטאון.
 

עיר של שכונות עם אופי מיוחד

 לקח לי זמן לתפוס את זה, אבל היום אני מבינה שטורונטו מתפרשת כמו מניפה: החלק הצר הוא האיים, ומהנמל העיר הולכת ונפתחת למזרח, למערב ולצפון. בהתאם לכך, מוקדי הפעילות בה לא מצומצמים לדאונטאון בלבד, אלא מפוזרים בשכונות שונות לאורכה ולרוחבה של העיר. לכל שכונה כזו היסטוריה ומאפיינים ייחודיים משלה, ורבות מהן קרויות על שם המהגרים שהתיישבו בהן לאורך השנים: Chinatown, Little Italy, Little Portugal (בטורונטו יש שתיים כאלה, אחת במזרח ואחת במערב), Koreatown, ושתי שכונות עם היסטוריה אירית – Corktown (כנראה על שם העיר קורק באירלנד, ממנה הגיעו הרבה מהמהגרים) ו-Cabbagetown (השמועה היא שהמהגרים האיריים היו כל כך עניים שהם נהגו לגדל כרוב בחצרות הבתים).

כל שכונה כזאת היא עולם ומלואו, ואפשר לשוטט שעות בשכונה אחת. לצערי עוד לא הצלחתי להגיע לכל השכונות כאן, אבל יש כמה שכבר שוטטתי בהן לא מעט ואני יכולה להמליץ עליהן בלב שלם:

  • Kensington Market – שכונה עם היסטוריה מגוונת של הגירה: אירים, סקוטים, יהודים, סינים, וזה רק על קצה המזלג. המאפיין המרכזי של קנסינגטון מרקט הוא בתים צבועים בשלל צבעי הקשת, שמאכלסים מגוון מסחרר של מסעדות מכל מטבחי העולם (כולל כמה מסעדות טבעוניות מצוינות), ציורי גרפיטי מושקעים, חנויות יד שניה אקלקטיות, וחנויות טבע. שכונה מלאה באווירה ובצבע, שכיף להתיישב בה בבית קפה ופשוט לצפות במה שקורה ברחוב.
  • Queen West – רחוב קווין ווסט, ובעיקר חלקו המערבי ביותר – שכונת Parkdale – נחשב למעוז הצעירים, ההיפסטרים והאמנים של טורונטו. בתי קפה טרנדיים, ברים, מסעדות, חנויות יצירה, חנויות יד שניה, וחנויות פיצ'פקעס מכל הסוגים הופכות אותו לרחוב קלאסי לשיטוט ארוך ומלא בהפתעות. חלק מענג במיוחד בשכונה הוא הפארק העירוני היפהפה Trinity Bellwoods, ששווה שיטוט בפני עצמו או סתם מנוחה קלה על הדשא. כמו כל שכונה צעירה והיפסטרית בעולם, גם קווין ווסט עוברת בשנים האחרונות ג'נטריפיקציה. התושבים המקומיים, שרבים מהם אינם בעלי אמצעים, מוחים נמרצות נגד כניסתם לשכונה של אנשים אמידים שקונים בה בתים ומשנים את אופיה. לאחרונה חלק מהאש הזאת הופנתה כלפי קבוצת יזמות טבעונית שהחליטה להקים שש מסעדות טבעוניות ב-Parkdale ומיתגה את היוזמה תחת הכותרת Vegandale: התושבים המקומיים זעמו על הניסיון – לכאורה – למתג מחדש את השכונה וטענו שתושביה לא יכולים להרשות לעצמם לסעוד במסעדות הטבעוניות היקרות (שאגב, לא בהכרח יקרות יותר ממסעדות אחרות בקווין ווסט). המהומה נגמרה בכך שבעלי הקבוצה הבטיחו לתרום חלק מההכנסות לפיתוח השכונה.
  • Bloor West – בלור ווסט הוא רחוב ארוך שמתחיל במוזיאון המלכותי של טורונטו (Royal Ontario Museum) וממשיך עד הפארק המרהיב והפראי למחצה של טורונטו, High Park. לאורכו יש כמה שכונות שונות: ה-Annex, שכונה ירוקה ונעימה של בתים ויקטוריאנים יפהפיים, שרבים מהם מאכלסים סטודנטים מאוניברסיטת טורונטו מהסמוכה; Koreatown, רצועה לאורך רחוב בלור שמלאה במסעדות קוריאניות, מכולות קוריאניות עם מוצרים מיוחדים, וחנויות של שטויות קוריאניות כייפיות וצבעוניות; Christie Pits, שקרויה על שם הפארק העירוני שאותו היא מקיפה, פארק עירוני חמוד ולא מתיימר שמתאים לפיקניק בין ערביים; והמקטע שבין Christie Pits ל-High Park, שאני לא בטוחה אם יש לו שם ספציפי, אבל הוא מעניין בפני עצמו, עם אופי מעט מחוספס יותר, הרבה חנויות יד שניה, ברים, ומבחר נאה של מסעדות ומאפיות טבעוניות.
  • Greektown – בניגוד לשכונות הקודמות שנמצאות במערב בעיר, גריקטאון נמצאת במזרח העיר, אזור שעוד לא חקרתי מספיק. כפי שניתן להבין מהשם, גריקטאון היא שכונה היסטורית של מהגרים מיוון, והאופי היווני ניכר בה עד היום. לאורך הרחוב המרכזי של השכונה, The Danforth, ניתן למצוא הרבה מסעדות יווניות, וגם מסעדות אחרות, ברים ובתי קפה. גריקטאון נחשבת לאחת השכונות עם צפיפות המסעדות הגבוהה בעולם לקילומטר רבוע! ועוד פרט טריוויה מעניין: חלק מהסצינות בסרט "החתונה היוונית שלי" צולמו בשכונה. אחד מהאטרקציות הגדולות עבורי בגריקטאון היא The Big Carrot: מתחם שכולל סופר טבע גדול סטייל Whole Foods, חנות למוצרי קוסמטיקה טבעיים, וחנות ויטמינים ותוספי מזון.

וזה רק קצה הקרחון. כאמור, יש בטורונטו עוד שכונות רבות שלא חקרתי עדיין, ואני מתכננת להגיע אליהן. אבל בינתיים, הסקירה שנתתי כאן יכולה להספיק לשבוע בכיף – ואפילו לא דיברתי על המוזיאונים, אוניברסיטת טורונטו, בניין הפרלמנט, הספריה הגדולה ואתרים אחרים. אתם אולי עוד לא מכירים את טורונטו, אבל אני מקווה שהטעימה שנתתי כאן עושה לכם חשק לגלות אותה.

רוצים להצטרף לשיטוטים שלי בטורונטו? עקבו אחרי האינסטגרם של הבלוג!

כתיבת תגובה

אהבתם את הפוסט? מוזמנות ומוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל

אם אתם כבר פה, לא תקראו עוד פוסט?

סגירת תפריט