בעקבות אן שירלי: המסע אל אי הנסיך אדוארד

3 ביוני 2019

Prince Edward Island

אחת מגיבורות התרבות הנצחיות של קנדה היא אן שירלי, היתומה הספרותית אדומת-השיער שכובשת לבבות ברחבי העולם כבר יותר ממאה שנה. דורות שלמים של נשים (ואני מקווה שגם כמה גברים) גדלו על סדרת "האסופית" של לואיזה מיי מונטגומרי – וכך גם אני. לא היה לי קשה להזדהות עם אן החולמנית, תולעת הספרים, בעלת הדמיון העשיר, חוש הצדק המפותח והרצון להצטיין בלימודים. אן הצליחה להפוך את החנוניות לתכונה נחשקת, והשאפתנות ועוז הרוח שלה עיצבו אותה כאייקון פמיניסטי שהשפיע על ילדות רבות. אבל חוץ מאן שירלי ואופיה הג'ינג'י המתפרץ, גיבור נוסף בספרים הוא אי הנסיך אדוארד, בו אן מתגוררת, ובניגוד אליה, הוא אמיתי לחלוטין.

בקיץ שעבר התמזל מזלי להגשים חלום ולטייל באי הירוק והציורי. הביקור עלה על כל הציפיות, אז חשבתי שזה יהיה פשע לא לשתף אתכם את המידע בבלוג 🙂 אתחיל בתיאור קצר של האי ואחריו, פירוט על המסלול שאני עשיתי ועליו אני ממליצה למי ששוקל/ת לבקר.

מי אתה, הנסיך אדוארד?

אי הנסיך אדוארד (Prince Edward Island) הוא המחוז הקטן ביותר של קנדה. הוא נמצא באזור במזרח קנדה המכונה "קנדה האטלנטית"  מפאת קרבתו לאוקיינוס האטלנטי, שחוץ מהאי כולל גם את המחוזות נובה סקושה, ניו בראנסוויק וניופאונדלנד ולברדור (ניופאונדלנד ולברדור זה מחוז אחד, על אף השם הארוך).  באי חיים קצת יותר מ-150,000 תושבים והוא ידוע בעיקר בזכות תפוחי האדמה שלו – הוא מספק רבע מתצרוכת תפוחי האדמה של קנדה ומייצא תפוחי אדמה ליותר מעשרים מדינות ברחבי העולם. אבל חוץ מתפוחי אדמה הוא מצטיין גם בגבעות ירוקות, צוקים אדומים שגולשים אל הים, דיונות חול פראיות ואופי כפרי ורגוע. 

השילוב של הנופים הייחודיים וסיפורי "האסופית" מושך לאי מספר תיירים אדיר בכל שנה – יותר ממיליון – וההערכה היא שרבע מהם מגיעים כדי לבקר באטרקציות הקשורות לאן שירלי. בשנתיים האחרונות אף נוצרה התעניינות מחודשת באי, בגלל יציאתה של הסדרה Anne with an E בנטפליקס, עיבוד טלוויזיוני נוסף מבין רבים לסדרת הספרים (מי זוכר/ת את סדרת האנימציה "האסופית" ששודרה בישראל בשנות השמונים והתשעים?). ב-2017, מספר הביקורים בחווה הירוקה (Green Gables) – ביתה של אן בספרים, וביתם האמיתי של דודיה של ל.מ. מונטגומרי במציאות – עלה ב-32.7 אחוזים לעומת שנים קודמות.

רגע, ומי זה בכלל הנסיך אדוארד? אדוארד, הדוכס מקנט, היה בנו של המלך ג'ורג' השלישי ואביה של המלכה ויקטוריה (ה-ויקטוריה, מהעידן הוויקטוריאני), שהתגורר בקנדה בסוף המאה ה-18, ושירת בה כקצין בכיר בחיל הים המלכותי. אדוארד תרם רבות לעיצוב דמותה של ההתיישבות הבריטית בקנדה והיה גורם מפתח בקידום רעיון הקונפדרציה (תכף נגיע לזה). למרות שמעולם לא ביקר באי, השפעתו הרבה באזור והעובדה שעזר לבצר את האי מפני תקיפות ימיות, הביאו לכך שהאי שינה את שמו מ-St. John's Island ל-Prince Edward Island ב-1799.

המסלול: שרלוטאון, קבנדיש, הדיונות של גריניץ' – והרבה מגדלורים

שרלוטאון (Charlottetown)

 אני ושותפתי למסע (אמא שלי) החלטנו להפוך את עיר הבירה של האי, שרלוטאון, לבסיס שלנו, וממנה לצאת כל יום לחקור פינה אחרת באי. למי שלא מטייל באי עם רכב, זאת אופציה טובה מכיוון שמשרלוטאון ניתן לקחת אוטובוסים או סיורים מאורגנים לשאר האי. בנוסף, בשרלוטאון יש אפשרויות לינה שמתאימות לכל כיס, סופרמרקטים גדולים, חנויות, מסעדות ובתי קפה, כך שנוח מאד להסתדר שם כתייר/ת. 

שרלוטאון היא פנינה תיירותית בפני עצמה. העיר ידועה כ"מקום הולדתה של הקונפדרציה" מכיוון שב-1864 התכנסו בה נציגים מהמושבות הבריטיות הפזורות שדנו לראשונה באפשרות לאחד אותן, מה שהוביל לאיחודן ב-1867 ליישות הסמי-עצמאית שנקראה Dominion of Canada (מתי קנדה הפכה למדינה עצמאית לחלוטין? זה סיפור ארוך, שאקדיש לו פוסט בעתיד). עד היום עומד על כנו בניין הממשל בו נערכו הדיונים, כמו גם מבנים היסטוריים נוספים מאותה תקופה. 

הליבה של שרלוטאון היא העיר העתיקה עם בתי לבנים מהמאה ה-19, וכיף לשוטט בשדרה המרכזית בעיר, Queen Street, שלאורכה ניתן למצוא מסעדות, בתי קפה, חנויות חמודות ואווירה נעימה של עיר קטנה וציורית. באן שירלי תיתקלו בכל פינה בעיר, החל מחנויות שלמות שמוקדשות לה, ועד למחזמר  Anne of Green Gables, שמציג ב-Confederation Centre of the Arts. עוד בשרלוטאון – מרינה שניתן לצאת ממנה לסיורי שיט במפרץ, כולל סיור על סירת זודיאק לצפייה בכלבי ים (מומלץ!).

אנחנו לנו באכסניה קטנה במרכז העיר בשם Prince Street Suites, שמציעה חדרים בסיסיים ונוחים, עם מיני-מקרר, מיקרו וטלוויזיה. השהות כוללת ארוחות בוקר קלה, ויש גם וויי-פיי.  

Charlottetown


קבנדיש (Cavendish)

העיירה קבנדיש היא ה-אטרקציה של האי. קבנדיש וכפרים נוספים בסביבתה היוו את ההשראה לאבונלי, העיירה מספרי "האסופית" שבה חיה אן. ניתן להגיע לקבנדיש באוטובוס שנקרא City Beach Express שיוצא משרלוטאון ארבע פעמים ביום – נסיעה של 45 דקות דרך נופים כפריים ירוקים ומרנינים. יש משהו בגבעות הירוקות של מרכז האי שמזכיר את טוסקנה – הירוק העז כנגד השמיים הכחולים, החוות הבודדות על הגבעות, השלווה שנסוכה על הכל.
 

האוטובוס עוצר במרכז המידע למבקרים של קבנדיש, שם ניתן לבקש המלצות לסיורים במקום ולקחת מפה לדרך. זאת נקודה מצוינת להתחיל בה, כי מעבר לכביש נמצא בית הקברות של קבנדיש. למרות המורבידיות כדאי לסייר בבית הקברות הקטן, בין היתר כדי לעלות לקברה של היוצרת של אן – ל.מ. מונטגומרי, שקבורה שם לצד בעלה. סיור בין המצבות העתיקות יותר ופחות, שמשתפלות במורד הגבעה, הוא דרך מעניינת ללמוד על ההיסטוריה של האי: רוב השמות על המצבות חוזרים על עצמם, בעיקר MacNeil, Clark ו-Simpson, שלוש המשפחות הסקוטיות שייסדו את קבנדיש.

מבית הקברות ניתן ללכת לאורך הכביש הליכה לא ארוכה ולהגיע למתחם החווה הירוקה – Green Gables Heritage Place . המתחם כולל את החווה עצמה, מוזיאון קטן שמוקדש לל.מ. מונטגומרי, חנות מזכרות ובית קפה זעיר; ומספר מסלולי הליכה בתוך החורשות שמקיפות את החווה. וכאן, אני חייבת לעצור ולציין לטובה שהחששות מחוויה תיירותית מדי – התבדו. בית החווה משומר בצורה אותנטית עם פריטים מקוריים מהתקופה, ומספק הצצה מרתקת לחיים בכפר קנדי מבודד במאה ה-19. בתור אחד האתרים המתוירים ביותר בקנדה, החנות, בית הקפה והמוזיאון של החווה צנועים ונעימים. 

אחרי הסיור בחווה, מומלץ לעשות את המסלולים שבקרבתה  –  Balsam Hollow Trail ("משעול האוהבים" מהספרים), ו-Haunted Wood Trail ("היער המכושף" שכל כך הפחיד את אן). שניהם קצרים (פחות מקילומטר), אבל מומלץ לקחת את הזמן ולשוטט בניחותא בין העצים ולצד הנחל. לאורך המסלולים מוצבים לוחות הסבר שמקשרים את הנוף לקטעים מתוך הספרים ולחייה של ל.מ. מונטגומרי עצמה.

נקודות עניין נוספת בקבנדיש הן הצוקים האדומים שגולשים אל הים, וחוף קבנדיש (Cavendish Beach), שנמצא סמוך אליהם ומפתיע בדיונות זהובות ומשטחי חול רחבים שמזמינים נמנום בשמש (שזה אכן מה שעשינו שם). לצוקים ולחוף ניתן להגיע בהליכה או ברכב, ונקודת מוצא טובה היא מרכז המבקרים של קבנדיש. ראוי לציין שהדרך אל החוף עוברת בגשר שחוצה בריכת מים גדולה שטובלת בקני סוף – הלא היא "אגם המים הזוהרים" של אן. 


המגדלורים במזרח האי (Points East Coastal Drive)

אחד המסלולים המומלצים באי הנסיך אדוארד הוא Points East Coastal Drive, מסלול של כ-475 קילומטר שעובר לאורך החוף במזרח האי. המסלול עובר דרך עיירות חוף, מגדלורים, יקבים, מסלולי גולף ואתרים היסטוריים, וכדאי לעשות לפחות את חלקו. אין לכם רכב? אל דאגה! ניתן למצוא באי סיורים מודרכים שעושים את המסלול. אנחנו מצאנו חברה שקיבלה ביקורות מצוינות בשם Target Tours Atlantic ובחרנו את הסיור Lighthouses, Winery & Brewery Tour. מאחר שהעדפנו להתמקד במגדלורים, ויתרנו על היקבים לטובת הוספת עוד שני מגדלורים למסלול.

את המדריך פגשנו באחד המלונות בשרלוטאון, ובמיניוואן המרווח המתינו לנו בקבוקי מים ומאפינס טריים ממאפייה מקומית. תחילה עברנו בכמה אתרים היסטוריים בעיר עצמה, עליהם קיבלנו הסברים מפורטים מהמדריך, ואז יצאנו לדרך. בסך הכל עברנו דרך חמישה מגדלורים, ולמרות שבמבט ראשון כולם נראים די דומים – לבנים עם גגות אדומים – לכל אחד הייחוד שלו: מגדלור אחד עגול, אחד מרובע, אחד משושה; אחד הוא המגדלור העתיק ביותר באי; אחד היה המגדלור הראשון לקבל את אותות המצוקה מהטיטאניק; וכן הלאה. לחלק מהמגדלורים אפשר להיכנס ולטפס עד למעלה, וכך זכינו גם לתצפיות יפות על האי והים, וגם להצצה קטנה אל חייהם של שומרי המגדלורים, שהתגוררו במגדלורים עצמם. 

כל הסיור כולו נמשך בין חמש לשש שעות, ויחד עם ההסברים המעמיקים של המדריך על המגדלורים בפרט ועל ההיסטוריה של האי בכלל, זאת היתה חוויה מיוחדת במינה. אם אתם מחפשים נופים יפים, מעוניינים ללמוד על ההיסטוריה על האי, ואוהבים לצלם מגדלורים ולהיכנס לתוכם – אל תפספסו. בנוסף, אנחנו אמנם סיירנו רק במזרח האי, אבל יש מגדלורים לאורך כל קו החוף של האי. באתר של Prince Edward Island Lighthouse Society ניתן למצוא מידע על כל 63(!) המגדלורים באי, הוראות הגעה ותמונות.


גריניץ' (Greenwich)

גריניץ' הוא חצי אי קטן בצפון-מערב האי, שמהווה חלק מהפארק הלאומי של אי הנסיך אדוארד (Prince Edward Island National Park). הפארק הלאומי, שמשתרע על פני 60 קילומטר לאורך קו החוף הצפוני של האי, כולל חופים רבים, מערכות דיונות וביצות של מים מלוחים ומתוקים. גם חוף קבנדיש הוא חלק מהפארק, אך לעומת אזור קבנדיש המתוייר, גריניץ' הוא סוד שהמקומיים מנסים לשמור לעצמם. ובצדק! 
 
כחלק מהתכנונים שלי לביקור באי, נתקלתי בתמונה של גריניץ' והבנתי שאני חייבת להגיע לשם. לגריניץ' ניתן להגיע רק ברכב, מכיוון שאין אוטובוס שמגיע לגריניץ' משרלוטאון, וגם לא סיורים מודרכים. (טיפ: גם מונית תשמח לקחת אתכם משרלוטאון לגריניץ'). הנקודה אליה צריך להגיע היא מרכז המבקרים של גריניץ' (Greenwich Interpretation Centre), ממנו ניתן לצאת למסלולים השונים ולקבל הסברים והדרכה. אנחנו בחרנו במסלול הדיונות של גריניץ' (Greenwich Dunes Trail), שאורכו 5 קילומטרים והוא מסתיים בחוף גריניץ'. 
 
המסלול מתחיל בשביל שעובר בין שדות פורחים ובתי חווה ישנים ומשקיף אל המפרץ אותו חובקת הזרוע של חצי האי. בהדרגה, השביל נכנס לתוך יער סבוך ושם הופך לגשר עץ. ואז – הפתעה: שיפוע קל מעלה של הגשר מסתיר את הנוף, אך כשמגיעים למעלה, העצים נשארים מאחור ומגלים שהגשר ממשיך ומתפתל מעל בריכה רחבת ידיים, מוקפת בגבעות ירוקות. המראה עוצר נשימה, פשוט כך.
 

וההפתעה לא נגמרת כאן (סליחה על הספוילרים!). לאחר שחוצים את הבריכה, שנקראת Bowley Pond, הגשר מטפס במעלה גבעה ירוקה. וכשמגיעים לפסגה – מגלים את סוף המסלול: חוף גריניץ', שכולו דיונות שגולשות אל האוקיינוס ומנוקדות בצמחיית חוף מלבבת. ושוב, אם משווים לחוף קבנדיש היפה אך העמוס, חוף גריניץ' מבודד כמעט לחלוטין: רק אתם, כמה מטיילים בודדים נוספים, החול, הצמחייה והאוקיינוס.


מתי לבקר? ואיך מגיעים?

אני מקווה שעשיתי לכם חשק לבקר באי הירוק של אן. אני יודעת שעבורי הוא היה אחד הטיולים היפים שעשיתי בחיי – וכל הטוב הזה, בחמישה ימים בלבד, ובקצב די רגוע.
 
אל האי ניתן להגיע דרך האוויר (בטיסה פנימית מטורונטו, מונטריאול, הליפקס או אוטווה), דרך הים (יש קרוזים שמגיעים אל האי ממונטריאול, ניו יורק ובוסטון) ואפילו דרך היבשה – בערך. ניתן להגיע ממחוז ניו בראנסוויק לאי הנסיך אדוארד בנסיעה דרך גשר הקונפדרציה (Confederation Bridge), שאורכו כ-13 קילומטרים והוא עובר כולו מעל הים. נשמע כמו חוויה בפני עצמה, לא?
 
הזמן המומלץ לבקר באי הוא בקיץ, מיוני עד ספטמבר. אז מזג האוויר הוא הנוח ביותר, ואז גם נפתחים האתרים התיירותיים לציבור, כולל מסלולי ההליכה, החופים, המגדלורים, והחווה הירוקה.
 
אז קדימה. אן מחכה לכם!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. תיאור יפה ומדויק

  2. כתבה מקסימה. ביקרתי באי בשבוע שעבר. לצערי, במשך יום אחד בלבד. מקסים ביותר. מעבר לכל מה שקשור ב"האסופית" יש באי נופים מדהימים והסלעים מרשימים ביותר.
    לידיעה – המעבר על הגשר לתוך האי הוא חינם. ביציאה משלמים 47.5 דולר. זה בהחלט שווה !!!

  3. התמונה של הגשר נראית מדהימה! בהחלט שווה ביקור

  4. כרגיל כתיבה מדהימה,מרתקת,חכמה,כדאי לתרגם לאנגלית ולהכניס לעיתונות המקומית

  5. נפלא ותודה
    אן היתה אלילת הילדות הנערצת שלי וחלום החלומות היה ״ להיות אן ״ .
    הביקור באי הוא חלום שהתממש ! ! !

כתיבת תגובה

אהבתם את הפוסט? מוזמנות ומוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל

אם אתם כבר פה, לא תקראו עוד פוסט?

סגירת תפריט