בתאבון, בון אפטיט: 11 מאכלים קנדיים טיפוסיים שכדאי להכיר

6 בספטמבר 2020

תמיד תהיתם מה אוכלים בקנדה? בא לכם לנסות מאכלים קנדיים טיפוסיים? המטבח הקנדי לא בדיוק התפרסם בעולם ומסיבות טובות, אבל יש בו כמה פנינים אם אתם אוהבים סוכר, שמן, בצק, תפוחי אדמה, בשר – ומיץ צדפות. המטבח הקנדי הוא די מגוון ובאזורים שונים תמצאו מאכלים מקומיים שונים, אך השורשים שלו הם במאכלים של קנדים ילידים, במטבח הבריטי ובמטבח הצרפתי, שהשפיעו עליו במאות האחרונות.

היום ניתן למצוא בקנדה מאכלים מכל העולם, בזכות המהגרים שהגיעו וממשיכים להגיע מאז המאה ה-19. בעיקר בערים הגדולות, תוכלו למצוא שפע של מסעדות שמייצגות את כל תרבויות העולם כמעט: אוכל הודי, סיני, ויאטנמי, קוריאני, מקסיקני, אתיופי, קריבי, איטלקי, לבנוני, תאילנדי, הונגרי, אוקראיני, ברזילאי – וגם ישראלי. אבל אם מעניין אתכם לטעום את הקלאסיקות – מאכלים קנדיים שחלקם התבססו בעשורים האחרונים וחלקם קיימים כבר מאות שנים – אתם מוזמנים להיעזר ברשימה הבאה.

1. פוטין (Poutine)

אחד המאכלים שהכי מזוהים עם קנדה הוא פוטין (במלרע, בניגוד לנשיא הרוסי). כיאה לצפון אמריקה, מדובר בתמהיל של רכיבים מרובי קלוריות: צ'יפס, גרייבי (רוטב בשר) וחתיכות גבינה. למעשה לא בדיוק חתיכות גבינה, אלא cheese curds, תוצר לוואי של גבינה: תערובת של חלב מגובן ומי גבינה (לפני שמפרידים את מי הגבינה ומייצרים מהחלב גבינה). מקורו של הפוטין הוא בפרובינציית קוובק והוא הפך לפופולרי בפאבים, דיינרים ומגרשי הוקי בשנות החמישים.

עד תחילת שנות האלפיים, פוטין נחשב לג'אנק פוד לא מתוחכם, ולא ממש יצא מגבולות קוובק. אך בשני העשורים האחרונים הוא התחיל להתפשט בכל קנדה ובכל סוגי המסעדות – כולל במסעדות יוקרה שמגישות גרסאות גורמה שלו. יש רשתות שלמות שמוקדשות לפוטין כמו Smoke's Poutinerie, וניתן למצוא אפילו גרסאות טבעוניות שלו. טעמתי כמה כאלה ואני לא מבינה את הקסם – הרוטב הופך את הצ'יפס ללח ורכרוכי, וכל המנה די עיסתית לטעמי. אבל הקנדים מתים על זה משום מה. לכו תבינו.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Miso & Shiso (@misoandshiso) on

2. סירופ מייפל

בקנדה אפשר למצוא סירופ מייפל איכותי בכל סופר שכונתי. מייפל כבר מזמן לא מוגבל רק לסירופ – יש עוגיות מייפל, סוכריות מייפל, טופי מייפל ושוקולד בטעם מייפל (אחלה מתנות להביא לארץ אם תשאלו אותי – לפני שאני מגיעה לביקורים בארץ, אני עושה סיבוב באחת מחנויות המזכרות בטורונטו וסוגרת עניין). סירופ מייפל עשוי משרף עצי אדר (השם העברי למייפל). במדינות קרות, עצי האדר אוגרים עמילן בגזע ובשורשים, שהופך לסוכר בתוך השרף. כדי לייצר את הסירופ קודחים בעצים, אוספים את השרף ומחממים אותו כדי להוציא ממנו את המים, וכך נשאר רק הנוזל המרוכז שהוא הסירופ.

הראשונים שהתחילו לייצר את סירופ המייפל היו הילידים של צפון אמריקה, ובהמשך המתיישבים האירופאים שהגיעו אימצו את המנהג והמציאו שיטות חדשות לייצור הסירופ. קנדה היא יצרנית המייפל הגדולה בעולם: 71 אחוזים מתוצרת המייפל העולמית מיוצרים בקוובק. ב-2016 קנדה ייצאה 45,000 טון של מוצרי מייפל בשווי כולל של 360 מיליון דולר.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Pete Hewitt (@petehewy) on

3. טארט חמאה (Butter Tart)

טארט חמאה הוא טארט קטן (אישי, אם תרצו) שעשוי ממעטפת פריכה ממולאת בחמאה, סוכר, סירופ וביצה. הטארט הוא מסורת ותיקה בקנדה, שהתחילה עם המתיישבים האירופאים הראשונים לפני כמה מאות שנים, והוא נחשב להמצאה קנדית אותנטית. מקום הולדתו הוא פרובינציית אונטריו, והמתכון המודפס הראשון לטארט חמאה הופיע בספר מתכונים של בית החולים Royal Victoria בעיר בארי, אונטריו, בשנת 1900. הוא פופולרי בעיקר במזרח קנדה, ובאונטריו יש אפילו כמה פסטיבלים ותחרויות שמוקדשים לו, כמו גם מסלולי טיולים שעוברים בין מאפיות שמפורסמות בטארטים שלהן.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Apple Pie Trail (@applepietrail) on

4. זנב בונה (BeaverTails)

אל חשש, הקנדים לא באמת אוכלים זנבות של בונים – מספיק שהעוצמה הכלכלית של קנדה נבנתה על גבם של בונים, לא צריך גם להוריד להם את הזנבות! ה-BeaverTail הוא מאפה שעשוי מבצק מטוגן בצורה של זנב של בונה, כלומר אליפטי ושטוח, שמעליו תוספות מתוקות (כמו קצפת, חתיכות בננה, או ממרח שוקולד) או מלוחות (כמו פוטין או נקניקיות). את המאפה ניתן למצוא ברשת BeaverTails, שנוסדה בסוף שנות השבעים. הסניף הראשון היה בשוק Byward Market בעיר הבירה אוטווה, וכיום הרשת מונה 150 סניפים בקנדה וברחבי העולם (ארה"ב, יפן, איחוד האמירויות, צרפת ומקסיקו).

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by BeaverTails (@beavertails_official) on

5. באנוק (Bannock)

הבאנוק, שנקרא גם fry bread, הוא מאפה לחם שטוח שעשוי באופן מסורתי מקמח, מים, מלח, סוכר ושומן חזיר. הוא לרוב עובר טיגון רגיל או טיגון בשמן עמוק, ומוגש עם תוספות שונות: דבש, ריבה, אבקת סוכר או בשר. ההיסטוריה של הבאנוק התחילה עם הקנדים הילידים, שנהגו להכין אותו מתירס או אגוזים טחונים, קמח משורשים או פקעות טחונים, וסירופ שנאסף מעצים. הם נהגו לאפות אותו בתנור אבן או לצלות אותו מעל האש.

הגעת המתיישבים האירופאים לקנדה השפיעה רבות על צריכת הבאנוק ואופן ההכנה שלו. כאשר הקנדים הילידים הועברו לשמורות נאסרו עליהם פעולות כמו ציד ודיג, ובמקום זאת הם נאלצו להתקיים ממצרכים שסיפקה להם הממשלה. וכך והבאנוק הפך ממאכל שנצרך תוך כדי פעילות כמו ציד או נדידה, למאכל בעל חשיבות הישרדותית. בנוסף, הקנדים הילידים נאלצו להתחיל להכין את הבאנוק מהמצרכים הבסיסיים (והפחות בריאים) שסיפקו להם, כמו קמח חיטה, סוכר ושומן חזיר. לאור ההיסטוריה הזאת, כיום יש לקנדים הילידים יחס מורכב לבאנוק. בעוד שיש מי שמתייחסים אליו כמאכל מסורתי ומנחם, אחרים רואים בו תזכורת לקולוניאליזם ולהשלכותיו ההרסניות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by PowWow Cafe (@powwowcafeto) on

6. קוקטייל סיזר (Caesar)

טכנית, הסיזר הוא לא מאכל אלא משקה – אחד הקוקטיילים הפופולריים בקנדה. אבל בפועל מקומות רבים מגישים אותו עם תוספות שהופכות אותה לארוחה שלמה. הסיזר מכיל וודקה, Clamato (מיץ עגבניות וצדפות – כן, קראתם נכון), רוטב פלפלים חריפים (המוכר בשם hot sauce), ורוטב ווסטרשייר. הוא מוגש בכוס גדולה ששפתה מצופה במלח, ומעוטר בדרך כלל בליים וגבעול סלרי. כלומר, כמו בלאדי מרי רק חריף ועם מיץ צדפות. הרבה מקומות הולכים מעבר לתוספות הרגילות ומוסיפים לסיזר שיפודים של מיני המבורגרים, שרימפס, בייקון, מלפפונים חמוצים, וופל בלגי, מק אנד צ'יז, ספרינג רולס ועוד.

היום הקוקטייל נצרך בעיקר בקנדה, אבל הוא ככל הנראה הומצא בארצות הברית. יש לא מעט אנשים שטוענים שהמציאו אותו או גרסה מוקדמת שלו, ביניהם אנשי חברת הרטבים והמיצים האמריקאית Mott, שהמציאה את ה-Clamato. מי שבסופו של דבר המציא את הגרסה הקנדית ב-1969 וקרא לה "סיזר" היה וולטר צ'ל, בעלים של פונדק בעיר קלגרי שבפרובינציית אלברטה. הוא רצה למצוא משקה להשיק אתו את המסעדה האיטלקית החדשה בפונדק, ולטענתו, קיבל השראה מהמנה האיטלקית "ספגטי אלה וונגולה" (ספגטי עם צדפות). כיום מעריכים  שבקנדה נצרכים מדי שנה 350 מיליון משקאות סיזר.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Singers Caesar Mix (@singerscaesarmix) on

7. בייגל סטייל מונטריאול (Montreal Bagel)

הנה קצת גאווה יהודית: אחד המאכלים שהכי מזוהים עם קנדה ועם מונטריאול במיוחד, הוא הבייגל המונטריאולי. מי שהביאו את הבייגל לעיר היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה. בניגוד לבייגל הניו יורקי, שגם לו מקורות יהודיים, הבייגל המונטריאולי הוא קטן יותר, דק יותר, דחוס יותר, מתוק יותר ועם חור גדול יותר. הוא נאפה בתנור אבן, מכיל לתת וביצה, ולפני האפייה נטבל במים ממותקים בדבש. הציפויים הנפוצים ביותר לבייגל המונטריאולי הם פרג או שומשום.

הראשון שאפה בייגלים במונטריאול היה ככל הנראה אדם בשם חיים זליגמן, שנהג בהתחלה להסתובב ברחובות ולמכור את הבייגלים שלו מתוך עגלה, לאחר מכן מתוך כרכרה ובהמשך מתוך מונית. במקביל, יהודי נוסף, ג'ק שלפמן, ייסד מאפיית בייגלים בשם Fairmount Bagel ב-1919. ב-1957 זליגמן ואדם נוסף, מאיר לבקוביץ', ייסדו את המאפייה St. Viateur Bagel Shop. שתי המאפיות קיימות עד היום ונחשבות לפופולריות ביותר בעיר.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by St-Viateur Bagel (@stviateurbagel) on

8. חטיף נאנאימו (Nanaimo Bar)

הנאנאימו הוא חטיף שוקולד תלת-שכבתי: שכבה תחתונה של פירורים (עשויה מוופל, אגוזים וקוקוס), שכבה אמצעית של קרם (custard) ושכבה עליונה של גנאש שוקולד. יש הרבה וריאציות על טעמי הקרם (קוקוס, מנטה, חמאת בוטנים ועוד) ועל סוגי השוקולד. החטיף נקרא על שם העיר נאנאימו שבפרובינציית בריטיש קולומביה, ויש עדויות לכך ששם הוא אכן הומצא, בשנות השלושים (חלק מעדויות טוענות שהוא הומצא כבר בסוף המאה ה-19). אך המתכונים הראשונים לחטיף הופיעו בעיתונים ובספרי בישול רק בשנות החמישים. באתר העיר נאנאימו תוכלו למצוא מתכון לחטיף נאנאימו.

בשנת 1986 הנאנאימו כיכב כחטיף קנדי קלאסי בתערוכת Expo86 ובעקבות זאת הפך לפופולרי בכל רחבי קנדה. בשנת 2016 הוא הוגש לראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, כאשר התארח אצל נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה והגברת הראשונה מישל אובמה בבית הלבן, במסגרת ארוחת ערב שכללה מנות אמריקאיות וקנדיות טיפוסיות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Heather Pace l Healthy Recipes (@sweetlyraw) on

9. טימביטס (Timbits)

טימביטס הם "חורים" של דונאטס שנמכרים ברשת הקפה הקנדית המפורסמת טים הורטונס (Tim Hortons). הטימביטס הם למעשה דונאטס קטנים וכדוריים, וכמו דונאטס הם נאפים בשמן עמוק ומגיעים עם ציפויים מתוקים שונים. טים הורטונס התחילו למכור את הטימביטס לראשונה בשנת 1976 ויותר מארבעים שנה לאחר מכן, הם עדיין פופולריים מאד. סוגים נפוצים של טימביטס הם "עוגת יום הולדת", דבש, שמנת חמוצה, תפוחים, ציפוי שוקולד וציפוי אבקת סוכר. הזדמנתם לקנדה ובא לכם להרגיש כמו קנדים אמיתיים? סורו לסניף טימי'ז הקרוב ורכשו קפה דלוח וסלסלת טימביטס.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Gemma✨ (@dearendodiary) on

10. טורטייר (Tourtière)

הטורטייר היא פשטידת בשר עגולה שמקורה בקוובק, ומכילה לרוב בשר טחון ותפוחי אדמה. בקוובק היא נחשבת למאכל מסורתי של חג המולד וערב השנה החדשה, אך ניתן למצוא אותה בחנויות ברחבי קנדה לאורך כל השנה. הטורטייר מזוהה עם משפחות ממוצא קנדי-צרפתי שמכינות אותה לאורך דורות רבים, מאז המאה ה-17, והיא התפשטה גם לאזורים בצפון מזרח ארה"ב, אליה הביאו אותם מהגרים מקוובק במאות ה-19 וה-20. מילוי הטורטייר מושפע מהאזור בו אוכלים אותה – באזורים הסמוכים לים המילוי לרוב יהיה דגים כדוגמת סלמון, בעוד שבאזורים יבשתיים היא לרוב ממולאת בבשר בקר, חזיר או בשר ציד.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Guylaine (@guylouski) on

11. צ'יפס בטעם קטשופ (Ketchup Chips)

טעם הצ'יפס האהוב ביותר בקנדה הוא קטשופ. צ'יפס קטשופ הוא צ'יפס מצופה באבקת אדומה שעשויה מעגבניות, שום, בצל ותבלינים, שנוטה להישאר על האצבעות בזמן האכילה ולהפוך אותן לאדומות – ראו הוזהרתם! לכל מותג חטיפים שמכבד את עצמו בקנדה יש צ'יפס קטשופ. מקור הצ'יפס הוא ככל הנראה בניסוי של חברת Hostess בשנות השבעים. החברה חשבה לשווק צ'יפס בטעמי פירות כמו ענבים ותפוזים, אך לאחר שאלה נכשלו במבחני הטעימה (מעניין למה) היא החליטה ללכת על הימור בטוח יותר – טעם עגבניות, שתפס חזק.
 

גם בארצות הברית היו ניסיונות לשווק צ'יפס קטשופ, אבל הם הצליחו פחות. היום ניתן למצוא צ'יפס קטשופ בכל חור בקנדה, בעוד שבארצות הברית הוא די נדיר. ב-2018 פרסם המגזין הקנדי Chateleine דירוג של עשרת המותגים המוצלחים ביותר של צ'יפס קטשופ, אז אם אתם מעוניינים/ות לנסות, לכו על הטובים ביותר!

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Superstore Finds (@superstore_doesitagain) on


ועכשיו שלמדתם על כמה מאכלים קנדיים, אלו מהם מתחשק לכם לנסות? ואלו לא? מוזמנים להשיב בתגובות!

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. יואל בן יהושע

    בהחלט מתחשק לנסות,נעשה זאת בביקור הבא,כיף של אוכל,ברם נאכל גם במסעדה לבנונית

כתיבת תגובה

אהבתם את הפוסט? מוזמנות ומוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל

אם אתם כבר פה, לא תקראו עוד פוסט?